תקציר

עבודה זו תעסוק בתכניות המציאות /ריאלטי בישראל על מקומה של ההפקה בתוכניות הריאלטי

השונות, עד כמה ההפקה מתערבת ונכנסת לפרטיותם של המתמודדים, העבודה תבדוק את
זכויות המתמודדים, פגיעה בפרטיות ובשמם הטוב ועוד וכל זה להשיג רייטינג גבוה שמשמעותו כסף.  

שאלות המחקר בהן אתמקד הן:

• איפה נמצא הגבול\הפיקוח על תוכניות הריאלטי שמשגיח ומציב גבול ,
• עד כמה ההפקה יכולה ל"דחוף" את השחקן\המתמודד ליצור עניין שיביא רייטינג או במילים אחרות כסף.
• עד כמה אפשר להיכנס ולחטט בפרטיותו של מתמודד ואיזה תוכן אנו מוכנים להעביר בתוכניות אלו?
• באיזה  אופן התקשורת מתייחסת לתוכניות ריאלטי?

בעבודה זו אאסוף חומר תיאורטי ממקורות שונים שיעזרו לבנות את העבודה בצורה המעניינת
ומשכנעת, המבוססת על מקרים שקרו בתוכניות ריאלטי בעקבות חוסר אחריות של ההפקה.  

שיטת המחקר שאבחר היא ניתוח תוכן של מקריים של שחקנים בתוכניות ריאלטי. בחרתי בשיטת מחקר זו מכיוון שלדעתי היא תציג בצורה הטובה ביותר את הדילמה שלי.

אביא דוגמאות כמו בתכנית של האח הגדול שבו תבעו את יורם ז'ק על הטרדה מינית

ואחפש עוד דוגמאות שונות המראות את חציית הגבול של ההפקה

אערוך ניתוח תוצאותיו של המחקר ואגיע למסקנות שמטרתן היא לשכנע את הקורא לצאת כנגד פעולות ההפקה ולהילחם על יותר דאגה למשתתפים בתכניות אלו אם אכן המסקנות יהיו כמו השערתי. העבודה שלי חוקרת את ההשתתפות בתוכניות ריאלטי משני צדדים הצד הראשון שהוא משתתפי עבר בתוכניות ריאלטי. איתי שגב ואור סיונב ומצד שני אנשים רגילים שלא התנסו בתוכניות ריאלטי ולא מודעים למה שקורה שם באמת.

לאחר שביצעתי את המחקר מצאתי שתוכניות ריאלטי הן סוג של משחק  שנועד לשעשוע הציבור ואף חברת הפקה לא תבחול באמצעים כדי שיותר ציבור ירצה לראות, שמה שמעניין את הציבור הוא דברים מפתיעים שלא קורים להם ביום יום וזה יכול להיות ריבים או רומנים או כל מיני תככים ומזימות למיניהם. אף אחד לא חושב על מה שקורה למתמודדים כי הרי הכל מותר כל עוד זה חלק מהמשחק.