- תיאורית סדר היום: גובשה בשנות ה-70 ע”י מקומס ושואו. אסכולה זאת, מתמקדת ביכולת של אמצעי התקשורת לקבוע את סדר היום. התקשורת מכתיבה לנו על מה חשוב שנחשוב, למשל, שיותר חשוב להתעסק בסוגיה הביטחונית מאשר במצב הכלכלי. ברגע שאירוע מסוים קיים בתקשורת סימן שהוא חשוב. לאמצעי תקשורת ההמונים יש השפעה חשובה בעצםהיכולת שלהם להעלות נושאים לדיון, למחשבה ולטיפול. עצם הפרסום של נושא מסוים והבלטתו בזמן מסוים, גם הוא היה מוכר וקיים קודם, עצם ההתייחסות הספציפית עליו עכשיו מאלצת את בני האדם והמוסדות לתת את הדעת לנושא. התקשורת קובעת עבורנו מה יעמוד על סדר היום הציבורי, על מה נדבר, נחשוב ונעסוק. התקשורת יוצרת את תפיסת המציאות שלנו על ידי קביעת סדר יום חברתי אותו היא מכתיבה בכלי התקשורת. התקשורת מציגה בפני הציבור את הנושאים החשובים לתפיסתה ואף מדרגת אותם על פי חשיבותם. כך היא יוצרת "סדר יום תקשורתי" המשפיע (ומושפע) מסדר היום הפוליטי והציבורי. לדוגמא: סיקור נרב ופתאומי של תופעות פשיעה רבות יצר מציאות בה העיר ניו יורק היא עיר של פשע רב וכעת יש בעיית פשיעה ברחובות למרות ששום דבר לא השתנה.
תיאוריית סדר היום מתקשרת לדילמה שלי בכך שתוכניות ריאלטי בכמה שנים האחרונות נהפכו להיות חלק מסדר היום הציבורי של כמעט כל אדם בארץ ובעולם. אין יום שלא משודרת בו תוכנית ריאלטי בערב, וכך תהיה גם השיחה שלמחרת בבוקר במשרד, בבית הספר או מחוץ לבית עם השכנה ויותר מזה במהדורות החדשות.
- צהבת המדיה: ירידה באיכות התכנים - קהות החושים של הצופים ועליית סף הגירוי – מביא להקצנת הדיון, הקצנת התכנים לכיוון שערורייתי , מציצנות לשמה, פגיעה בצנעת הפרט, התמקדות באירועים שוליים, בהיבטים אישיים המובלטים מעל ומעבר למשקלם הציבורי. חשיפה של פרטים אינטימיים בחיי אנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של הקהל באמצעות סקס, דם ואלימות. עלייה במפלס האלימות המילולית ולפעמים גם הפיזית. הטלוויזיה בהיותה מדיום ויזואלי, היא פונה בעיקר לרגש. הצופים לא מקבלים כלים לגבש עמדה. התוצאה - פערי ידע, דיון שטוח. הסיבה קשורה למסחור ולריבוי ערוצי הטלוויזיה ולהתגברות התחרות ביניהם. בתהליך צהבת המדיה העיסוק הוא בחדשות רכות ושערורייתיות יותר מאשר בחדשות קשות (אינפוטיימנט). המידע הופך להיות בידורי. יש הפרות של כללי האתיקה/מוסר המקצועית וזה קורה משיקולים כלכליים. צהבת המדיה מתקשרת לדילמה שלי בכך שבתוכניות ריאלטי רבות ישנה מציצנות ופגיעה בפרטיות של המתמודדים כי זה מה שהופך את התוכן של התוכנית למעניין כלומר, "צהוב". תוכניות ריאלטי מבוססות על צהבת המדיה על חפירה וכניסה לכל פינה חשוכה בחיים של המתמודדים כל מה שיגרום לכל רגש מעניין כמו כעס, עצב, געגוע וכו' יובא למסך ברגע שהכי יירגש ויעניין את הצופים בבית.
- פפארצי:הוא הכינוי שניתן לצלמי עיתונות שעיקר עיסוקם בצילום ידוענים תוך חדירה לפרטיות שלהם. פעמים רבות משמשת המילה ככינוי גנאי לצלמים אלה. מקור המילה הוא בשמה של דמות מהסרט "לה דולצ'ה ויטה" של הבמאי האיטלקיפדריקו פליני - צלם העיתונות "סניור פפראצו".
פפארצי מתקשר לדילמה שלי בכך שצלמי הפפארצי מצלמים את המתמודדים בתוכניות ריאלטי ונותנים מלא תשומת לב בהתחלה מסתובבים סביבם מצלמים אותם וגורמים להם להרגיש מפורסמים ונאהבים אך ככל שעובר יותר זמן משידור התוכנית הם כבר לא מעניינים אותם ו15 דקות התהילה נעלמות ואז המתמודדים בתוכניות ראליטי הופכים שוב לאנונימיים מה שמעצים את תחושת הבדידות אצלם ומעודד אותם להיכנס לדיכאון.
- גלובליזציה לוקליזציה:
גלובליזציה - היא כאשר מדובר במשהו עולמי ,שמפורסם ומוכר בכל העולם, משהו שלא מאפיין מדינה או תרבות מסוימת. על הדבר גם להישאר כמו שהוא, למשל אם מדובר בשיר הוא צריך להישאר בשפה ,במנגינה ובדיוק כמו שהוא פורסם בארץ המקורית גם אם קהל ישראלי שומע אותו כדי שייחשב למשהו גלובלי . ניתן לקחת את רשת המזון מקדונלנדס כדוגמא, מדובר ברשת מזון מוכרת המתפקדת בכל העולם.
לוקליזציה - כאשר מדובר בדבר המאופיין כלקוליזציה מדובר במשהו מקומי מקורי, שפותח באותה ארץ ויועד לה מבלי לעשות שימוש במשהו דומה מחו"ל ,למשל BBB פותח בארץ ישראל לכן נחשב ללוקליזציה. השיר "הכי ישראלי" הוא שיר שיוצר בארץ , שיר בעל מנגינה יהודית דתית בו מוזכרים באפיינים ישראלים ומדובר בשיר שמיועד לארץ לכן נחשב ללוקליזציה.
גלובליזציה מתקשרת לדילמה שלי בכך שהרבה תוכניות ריאלטי שנעשו בפעם הראשונה באחת ממדינות העולם יכולה להימכר ולהיעשות גם במדינות אחרות לדוגמה: "הישרדות","אקס פאקטור" או "הרווק" שהומצאו במדינות אחרות ונעשו בישראל. לוקליזציה מתקשרת לדילמה שלי בכך שינן גם תוכניות ריאלטי שהומצאו בישראל והועתקו גם במדינות אחרות כמו "הכוכב הבא", "מעושרות" או "סופר נני" והם מתאימות את עצמם לתרבות הישראלית.
- אשליית ההשתתפות – מושג השייך לגישת השפעת הפורמט בסוגת הריאליטי בתוך מחקר הז’אנרים בתקשורת. על פי החוקרים נייגר ויוסמן (2005) ישנה אשליה של השתתפות דמוקראטית של הציבור בתוכניות הריאליטי. הציבור יכול להציב או להדיח מתמודדים בתוכנית ואף להחזירם מן ההדחה. וכל זאת בקלות יחסית ובנגישות רבה דרך האינטרנט או המכשיר הסלולארי (מסרון). המפיקים יוצרים כך הרגשה של השתתפות דמוקרטית בנעשה בתוכנית ובהמשכה אצל הקהל, ומקדמים אצלם את הרגשת המעורבות, ההשפעה ובשל כך גם את מידת ההנאה מהתוכנית. דוגמא: ההחזרה של מתמודדת מהבית בסדרה “הרווק" או ההצבעות למי שישאר ב"אח הגדול".
אשליית ההשתתפות מקשרת לדילמה שלי בכך שמאפיין זה כלי שבו משתמשת ההפקה של תוכניות ריאלטי שמשתפות את הצופים בהחלטות בתוכנית, בעזרת כלי זה ההפקה גורמת לכך שבתוכנית תרוויח יותר כסף בגלל ההצבעות וגם גורמת לצופים לחשוב שהם חלק מהתוכנית למרות שזה לא נכון. הנפגעים מאשליה זו הם המשפחות של המתמודדים שמשקיעות הרבה כסף על הצבעות ובסוף מגלות שזה היה לחינם. - רייטינג - רייטינג הוא כלי המודד את שעורי הצפייה שמהם נהנים הערוצים השונים, בעיקר המסחריים. מושג הרייטינג (מדרוג) חדר בעוצמה רבה לחברה הישראלית עם פריצת הרשתות המסחריות למפת התקשורת. למעשה, קיימת בציבור "מנטאליות של רייטינג". בכל מקום חושבים אנשים במושגים של הצלחה מסחרית. רייטינג מתקשר לדילמה שלי בכך שהוא הדלק שמתניע את מכונת הכסף הזאת שנקראת תוכנית הריאלטי והוא הגורם לכך שתוכניות ריאלטי יהיו יותר מוגזמות כי כמה שיותר מוגזם ולא קורה בחיי היום יום הוא היותר מעניין.
- תרבות פופלארית - תרבות פופולרית היא התרבות השולטת בחברה מסוימת. תוכן התרבות הפופולרית נקבע על ידי אינטראקציות, צרכים ורצונות יומיומיים - ה'רגעים' התרבותיים שמרכיבים את חיי היומיום. היא עשויה לכלול פעילויות כמו סריגה, בישול, סיפור סיפורים, משחקי קלפים או משחקי כדור. בחברות מודרניות ופוסט-מודרניות תרבות פופולרית מושפעת משמעותית מתעשיות שמפיצות חומר תרבותי, למשל תעשיות הקולנוע, הטלוויזיה והפרסום, וכן תעשיית החדשות. אבל אי אפשר לתאר תרבות פופולרית פשוט כצירוף סך התעשיות האלה; נכון יותר להגדיר אותה כתוצאה של אינטראקציה מתמשכת בין התעשיות הנ"ל ובין בני האדם בחברה שצורכים את המוצרים שלהן.תרבות פופולארית מתקשרת לדילמה שלי בכך שתוכניות ריאלטי הפכו לתרבות פופלארית שכל אדם ממוצע יודע איזה תוכניות ריאלטי יש.
שיקוף והבניית המציאות - אמצעי התקשורת בהכרח מציגים תמונה לא אובייקטיבית של המציאות, ובכך משפיעים על הראיה הערכית אידיאולוגית של הנמענים את המציאות. לתקשורת חלק נכבד בבניית תמונת העולם של החשופים אליה. אמצעי התקשורת ובעיקר הטלוויזיה מציירים מציאות שונה מ"המציאות הריאלית" זוהי מציאות מתווכת כפי שהיא מתועדת ומוצגת לציבור
שיקוף והבניית המציאות מתקשר לדילמה שלי בכך שתוכניות הריאלטי אמורות לשקף את המציאות אך מה שקורה בפועל הוא שהן מבנות את המציאות ומשחקות בה.
סטאריוטיפים - הוא דעה קדומה ופשטנית, בעלת נימוקים לא מספקים, שקשה מאוד לשנותה.על פי רוב, סטריאוטיפ הוא דימוי סטטוס המורכב מסטטוסים ומתכונות אופי, ומופנה כלפי קבוצה חברתית, בדרך כלל על בסיס אתני או מגדרי. דימויים אלה נושאים אופי מכליל, מוגזם ושקרי. במילים אחרות, סטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והחלת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה.סטאריוטיפים מתקשרים לדילמה בכך שבתוכניות ריאלטי מאוד מעודדים ומשתמשים בסטאריוטיפים כלומר, אם מתמודד הוא בעל דעות ימניות קיצוניות יביאו עוד מתמודד בעל דעות הפוכות כדי שהם יריבו. ליהו המתמודדים בעצם מבוסס על סטאריוטיפים תמיד תהיה את היפה והחתיך שיש להם סיכוי להיות זוג ואת המתמודד המצחיק וכו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה